הרמת סינוסים

הרמת סינוסים

הרמת סינוסים היא ניתוח לבניית עצם בלסת העליונה לפני השתלה, במקומות בהם יש חוסר של רקמה. שיטה זו פותחה לא מזמן אך כבר הציגה תוצאות מרשימות. רוב המטופלים עוברים את הניתוח ללא סיבוכים מיוחדים ואחרי מספר חודשים רופא שיניים כבר יכול להשתיל ברגים עשוים מטיטניום, עליהם מלבישים את הכתרים.

סוגי ניתוח להרמת סינוס

קיימים שני סוגים של ניתוח להרמת סינוס (או כפי שקוראים לה גם – אאוגמנטציה סובאנטרלית) – בגישה פתוחה ובגישה סגורה. ניתוח בגישה סגורה מבצעים דרך חור של השתל תוך שימוש באוסטאוקונדסורים (osteocondenser). זוהי שיטה שלא משתמשים בה הרבה מכיוון שהיא לא מתאימה לכל מטופל. בדרך כלל, כאשר מדברים על הרמת סינוסים, מתכוונים לגישה פתוחה (לטרלית). סוג זה של הניתוח עושים כמעט למחצית מהמטופלים לפני ההשתלה. הרמת סינוס לטרלית מתבצעת בגישה צדדית עם כניסה לסינוסים מקסלריים.

סינוסים מקסילריים

בלסת העליונה (לעומת הלסת התחתונה שכולה בנויה מעצם די עבה) קיימים חללי אוויר שנקראים סינוסים מקסילריים. חללים אלה הם הסינוסים הגדולים ביותר בין כל מערות הפנים, גובלים עם רכסים האלוואולריים ומגיעים עד לשורשים של השיניים. החללים מכוסים ברירית ובעזרת חורים קטנים מתחברים לחלל האף. תפקידם של הסינוסים היא לחמם אוויר שעובר בדרכי הנשימה, לשנות את גוון הקול ולהוריד משקל מהגולגולת. דלקת הסינוסים (סינוסיטיס) – היא מחלה לא נעימה שנוטה להפוך לבעיה כרונית.

הגודל והצורה של הסינסים משתנה מאדם לאדם. אם הם קטנים עם דפנות עבות, אז לא יהיה לרופא שום קושי לבצע השתלה, בעוד שחללים עם דפנות דקות מונעות מהמנתח לבצע השתלה בשיטה סטנדרטית. במקרה זה השן המלאכותית לא תוכל להחזיק בתוך העצם ועלולה ליפול לתוך חלל האוויר בעת הלעיסה, לכן בשלב ראשון יש צורך לחזק את הדופן ורק לאחר מכן לעבור להשתלה.

חוסר שיניים הרבה פעמים יכול לגרום גם לאטרופיה של הרכס האלוואולרי בלסת העליונה. העצם הקרוב ממוקם גבוה יותר והמרחק מהקצה החופשי של החניכיים הוא גדול מדי. זוהי התוויה נוספת להוספת העצם.

רנטגן

כלי האבחון הטוב ביותר הוא טומוגרפיה תלת מימדית. בדיקה זו מדויקת יותר מאורטופנטומוגרפיה. לפעמים סינוס מקסלרי מורכב מכמה תאים, לכן ללא הדגמה תלת מימדית קשה לבחור מנח מתאים.

בטומוגרפיה ממוחשבת ניתן לראות את המאפיינים האישיים של מבנה הלסת ולמדוד את עובי העצם באזור המתוכנן לניתוח. אם העובי הוא מעל 10 מ"מ אז אין צורך לבצע הרמת סינוס כדי לחזק את השתל.

התוויות נגד

  • סינוסיטיס בשלב התלקחות.
  • שיקום לאחר ניתוח סינוס מקסלרי או ניתוח אף.
  • תהליך גידולי ברקמות סמוכות.
  • הקרנות או כימותרפיה בכל סוגי גידול סרטני.
  • מחלות אוטואימוניות- שיגרון, דלקת מפרקים שגרונית, גלומרולונפריטיס ועוד.
  • עישון מעל שתי חפיסות סיגריות ליום.

חשוב לציין כי כל ירידה בתפקוד של במערכת החיסון וביכולת השיקום של הגוף מהווה התוויית נגד הניתוח.

 

טכניקות של הרמת סינוס לטרלית

קיימות הרבה שיטות של ניתוחים מסוג זה. ישנם טכניקות אקזוטיות כגון ניתוחים בגישה אנדוסקופית, בעזרת בלון או באמצעות אולטרסאונד. עם זאת, השיטה היעילה ביותר הינה השיטה הקלאסית ללא חדירה לסינוס מקסילרי.

מכיוון שרירית לא מעורבת בתהליך הניתוח, פוליפים או שינויים פתולוגיים אחרים שיש בה אינם מהווים מכשול למנתח. כאשר יש דלקת כרונית (סינוסיטיס), את הרמת הסינוס עושים תוך נקיטה באמצעי זהירות משמעותיים שבדרך כלל מאפשרים למונע סיבוכים.

משך זמן של תהליך ההשתלה

מטופלים רבים ישמחו לגלות כי לפעמים את ההשתלה ניתן לעשות בזמן הניתוח להרמת סינוס. הכל תלוי בעובי של הרכס האלוואולרי. אם העובי הוא סביב 5 מ"מ ומכסה לפחות חצי מהבורג, אז אפשר להכניס שתל. אחרת, יש צורך בשני ניתוחים נפרדים עם הפרש זמן של כמה חודשים. צריך לחכות עד שנקבל מספיק עובי בעצם.

את ההערכה של העצם לצורך השתלה עושים בכל צד בנפרד. יש מקרים בהם אפשר להתקין שתל בעת הניתוח להרמת סינוס ויש מקרים בהם כדאי לחכות עם ההשתלה. את ההערכה לגבי צורך בהרמת סינוס עושים בצורה נקודתית. אם מעל השן השישית העצם עבה יחסית, ומעל השן השביעית הוא דק, אז את הנותח עושים רק מעל השן השביעית.

סיבוכים של ניתוח להרמת סינוס

  • ניקוב של רירית הסינוס המקסילרי.
  • ניתוח כושל.
  • התלקחות של סינוסיטיס כרונית.

רירית של הסינוס היא דקה למדי. עקב גישה לא נוחה וראות מוגבלת בשדה הניתוח, אפשר בקלות לעשות נזק. אפילו מנתחים הכי מנוסים עושים לפעמים טעות כזו. זה לא הכי נעים אבל לא קריטי לבריאות של המטופל. נקבים גדולים תופרים באמצעות תפרים נספגים (0-Vicryl, PGA 6). קרעים קטנים יותר אין צורך לתפור, מכסים אותם במחיצה חוסמת (או ב-FRP), כאשר השימוש בה הוא הכרחי במצבים אלה ללא קשר לגודל החלון בלסת העליונה.

במקרה של ניקוב הרירית, לא מומלץ לקנח או לשטוף את האף. כדאי להשתמש בטיפות אף שמכווצות כלי דם לפתיחה טובה יותר של דרכי נשימה.

הסיבוכים כוללים גם את כשלון הניתוח להרמת סינוס. לפעמים רקמת העצם לא צומחת מחדש ובמקרה זה החומר המושתל עלול להיספג. לכן, מומלץ תמיד  לשבבי העצם להוסיף שתלים מודרניות. אם אוסטאופלסטיקה נכשלה, במקרה זה עושים הרמת סינוס חוזרת בזהירות רבה יותר ותוך שימוש בחומרים אחרים.