השתלת שיניים חד-שלבית: האם אפשר לעשות שחזור שיניים תוך יומיים?

אנשים רבים חוששים מטיפולי שיניים וכל ביקור אצל רופא שיניים גורם להם לחץ נפשי כבד. לשמחתנו, הודות לשיטת השתלה חד-שלבית, רפאות שיניים מודרנית מאפשרת להחזיר לכם חיוך תוך מספר ימים אפילו בהיעדר שיניים מולחט. שיטה זו נקראת גם השתלה במסלול מהיר או השתלה עם עומס מיידי.

מהי המשמעות של השתלת שיניים חד-שלבית?

השיטה הקלאסית להשתלת שיניים היא השתלה חד-שלבית, במהלכה קודם כל מתקינים "שורש" עושי מטיטניום שנשאר לפרק זמן של ארבעה עד שישה חודשים לצורך קליטה מיטבית. בכל הזמן הזה במקום השן יש חור, אותו לפעמים מכסים בהתקן דקורטיבי פלסטי. רק לאחר שהשתל נקלט, עושים ניתוח שני: על בסיס מטיטניום מוסיפים תותבת עשויה ממתכת וקרמיקה או מזירקוניום. אמנם ניתוח זה דורש חתך ותפירת רקמת החניכיים, אך מאפשר להגיעה לתוצאה אסתטית טובה.

כמובן, ששיטה זו אינה נוחה במיוחד למטופל. קודם כל, חסר של השן במשך תקופה כה ארוכה גורם לאי נוחות. שנית כל, מבחינה פיזית, נפשית וגם כספית קשה לעבור שני ניתוחים. עקב נסיבות אלה, פותחו מספר שיטות השתלה חד-שלביות, כגון השתלה בזלית, השתלה מיידית, שיטות, All-in-6, All-in-4.

המאפיין העיקרי של התשלה חד-שלבית הוא שהתותבת מותקנת מיד אחרי ההשתלה של בסיס טיטניום (תוך שניים-שלושה ימים). בדרך כלל, זהו שתל זמני, שבעתיד ניתן להחליף אותו בשתל קבוע. ניתוח חד-שבלי אינו דורש לבצע חתך בחניכיים ולהפריד את קרום העצם. כדי להתקין את השתל מספיק לעשות חור קטן. מעבר לכך, לשיטה זו יש מספר יתרונות:

    אין צורך בביקורים תכופים אצל רופא השיניים. בביקור אחד אפשר גם לעקור את השן וגם לעשות השתלה;

    תוצאה אסתטית: גם אם למטופל אין בכלל שיניים, בתוך שלושה ימים הוא יוכל לקבל חיוך חדש;

    משתלם כספית – העלות של ההשתלה נמוכה יותר בהשוואה לניתוח דו-שלבי. כמו כן, בדרך כלל ניתן לחסוך עלויות עבור ניתוח פלסטי בעצם, אותו עושים במסגרת הכנה להשתלה;

    ריפוי מהיר, סיכון מינימלי לזיהום, בצקות או סיבוכים אחרים, מכוון שהניתוח מתבצע ללא חתכים וללא תפרים;

    אין הרבה התוויות נגד.

טכניקות השתלה במסלול מהיר

להתקין את השתל ומיד לשים עליו את הכתר ניתן בכמה דרכים. בכל אחת מהן קודם עושים צילום CT על מנת להעריך את מצב השן ועובי העצם ולאחר מכן רופא בוחר את שיטת ההשתלה המתאימה. כל הסוגים של השתלה מתבצעים בהרדמה מקומית.

השתלה חד-שלבית קלאסית

זוהי השיטה שבה את השתל מטיטניום מתקינים בתוך חור מיד לאחר עקירת השן. בביקור אחד אצל רופא שיניים אפשר לעשות עקירה והשתלה, לכן לטקניקה זו קוראים השתלה חד-שלבית. בדרך כלל משתמשים בה לשיחזורים של שיניים בודדות באזור החיוך. התהליך כולו לוקח יום עד יומיים, תלוי בסוג הכתר הזמני.

בשלב הראשון, עוקרים את השן. כדי לבצע השתלה חד-שלבית, מאוד חשוב שעקירה של השן תהייה ממש בסמוך להתקנת השתל. אם השן כבר נעקרה, צריך לחכות עד שהחור יתרפא והעצם שנשאר בתוכו תתאושש. את השן צריך לעקור בעדינות בלי לפגוע בעצם הסמוך, אחרת זה יכול להקשות על תהליך קליטה של השתל.

בשלב השני, מתקינים את השתל בחור שנוצר, אותו במידת הצורך ממלאים בחומר דמוי עצם לקיבוע מיטבי. על השתל שמים מבנה, ועל המבנה מתקינים כתר מפלסטיק. כעבור 4-6 חודשים, כאשר השתל יקלט ויכול לעמוד בעומס, רופא מתקין כתר קבוע.

השתלה בזלית

בהשתלה חד-שלבית שתל מטיטניום ממוקם באזור הרכס האלוואלרי, במקום שורש השן. אבל עם שן נעקרה כבר לפני הרבה זמן, עובי של העצם מצטמצם ועלול להיווצר מצב, בו אין מספיק רקמה גרמית כדי לבצע השתלה. במקרה זה עושיםטיפול מיוחד או מצמיחים עצם. את הבסיס לשן העתידית אפשר לשים באזור של העצם שלא עבר תהליך של אטרופיה ויוכל לעמוד בעומס. זוהי שכבה בזלית שנמצאת עמוק יותר בתוך רקמה, מכאן השיטה קיבלה את שמה.

את השתל הבזלי שמים דרך החור, ללא חתך וללא תפרים, מה שמקצר את תהליך ההחלמה. לקיבוע טוב יותר, אפשר לשים את השתל בזווית – איפה שעובי של העצם גדול יותר. בזכות מבנה מיוחד שיניים יהיו ישרות ויפות. אך שיטה זו יכולה לפגוע בשורשים בריאים, לכן בהשתלה בזלית לא משתמשים בדרך כלל לשיקום של שן אחת אלא לכמה שיניים סמוכות יחד. כמו כן, בעזרת 8-12 שתלים בזליים, ניתן לשחזר את כל השיניים בלסת אחת.

הטיפול אורך שלושה עד ארבעה ימים. ביום הראשון, רופא מתקין את השתל עצמו, וביום השלישי הוא שם עליו תותבת קלה. כתר זמני משמש לצרכים אסתטיים, מאפשר למטופל ללעוס, לא יוצר עומס יתר על השתל, מקל על תהליך קליטתו וכעבור 6-12 חודשים, אפשר להחליף אותו בכתר קבוע

All-in-4

שיטת ה- All-in-4פותחה על ידי דר' פאולו מאלו בשנת 1998. בטכניקה זו משתמשים בארבע שתלים לצורך יצירת בסיס לתותבת קשתית לכל השניים בלסת. מבנה של השתלים מאפשר להתקין אותם גם אם המטופל השתמש לאורך זמן בתותבת נשלפת, והעצם וחניכיים מעט שקעו.

בדרך כלל ביום השני או השלישי לאחר התקנת השתלים, שמים עלהים תותבת מיוחדת. לתותבת זו יש בסיס אקרילי שמכסה את החניכיים ופגמים ברירית. במידת הצורך, רופא שיניים יכול להסיר את התותבת כדי לתקן אותה או לטפל במה שנמצא מתחתיה.

All-in-6

המאפיין הייחודי של השיטה All-in-6 הוא שתלים נוספים בחלקים הצדדיים של הלסת. בזכותם, כל הלסת מקבלת עומס שווה בעת הלעיסה. שתלים צדדיים מותקנים בזווית, יחד עם אבטמנטים מיוחדים. ישנן חברות שמציעות אלמנטים זיגמוטיים ארוכים, אותם שמים בלסת העליונה. שיטת ה- All-in-6 משמשת במקרים של ניוון עצם בדרגה ביניונית או קשה, וכל השאר דומה מאוד לטכניקת ה- All-in-4.

התוויות והתוויות נגד השתלת שיניים עם עומס מיידי

קודם כל, בשיטת השתלה חד-שלבית משתמשים בהיעדר מוחלט של השיניים, אך ישנם פרטוקלים שונים בהתאם למצב המטופל. התוויות להשתלה חד-שלבית:

    פגיעה בשן עם עקירה בהמשך (השתלה חד-שלבית קלאסית);

    היעדר מספר שיניים באתה שורה (השתלה בזלית);

    היעדר מוחלט של שיניים, אדנטיה (השתלה בזלית, All-in-4, All-in-6).

התוויות נגד יכולות להיות אבסוליותיות ויחסיות. אסור לעשות השתלה במקרים הבאים:

    מטופלים מתחת לגיל 18 שנים (כאשר הילד עדיין גודל);

    גידולים ממאירים;

    מחלות דם קשות.

בהרבה מקרים סוכרת, איידס ואטרופיה של רקמת העצם מהווים התויית נגד השתלה. עם זאת, ישנם טכניקות השתלה חד-שלבית שמאפשרות לעקוף את התוויות נגד האלה. כמו כן, רופא יכול לדחות את ההשתלה לנשים בהריון, נשים שמניקות ולמטופלים שלוקחים תרופות נוגדי קרישה.

לאלה שסובלים באוסטיאופורוזיס קשה מומלץ לטפל במחלה הזאת לפני ההשתלה. סיבה שכיחה לכישלון של ההשתלה היא מחלת חניכיים, אך מטופלים עם בעיה זו לפעמים מתאימים להשתלה בזלית. עומס מיידי מאפשר לשפר את אספקת הדם באזור השתל וכך לטפל גם במחלת חניכיים.

האם יש חסרונות?

כמו לכל טיפול, להשתלה במסלול מהיר יש כמה חסרונות ומגבלות. לדוגמה, מערכת All-in-4: למרות שהיא מיועדת למטופלים עם אטרופיה, היא לא תמיד יכולה לעמוד בעומס כאשר יש חסר משמעותי ורפיון של רקמת העצם. משך הזמן שהיא תחזיק מעמד תלוי במצב הקליני של המטופל. במקרים של אטרופיה קשה, שמים שתלים נוספים או בוחרים שיטת שיחזור אחרת.

בנוסף, השתלה חד-שלבית דורשת מרופא שיניים ניסיון רב ומקצועיות . כדי לעשות השתלות, צריך לעבור הכשרה, לרכוש ידע רחב באנטומיה ויכולת להעריך את המצב במיומנות כדי לבחור את הפרוטוקול האופטימלי.